Passover: Why Did the Israelites go to Egypt to Begin With? By Rabbi Elchanan Poupko

Nothing is more central to Jewish identity as much as the Exodus from Egypt. Every Shabbat, Holiday—and even every day—we mention the exodus from Egypt. On Passover, we zoom in exclusively on leaving Egypt. All of this begs for the obvious question: why were we in Egypt to begin with? Why did Hashem place us there to begin with? Furthermore, how should we view the time before the Exodus—yetziat Mitzrayim? Were we “serving time” being punished in Egypt, or were we accomplishing something there?

While there are varying opinions in the Talmud as to why the Jewish people ended up in Egypt, all agree that this needs explanation.

“Rabbi Avahu said in the name of rabbi Elazar: why was Avraham Avinue punished and his sons became slaves in Egypt for two hundred and ten years? Because he made [mundane] use of Torah scholars….Shmuel says: it is because he questioned God’s ways when asking “how can I know I will inherit the land” [1] Rabbi Yochanan says it was because he prevented some people from coming into the divine faith (when he conceded to the king of Sedom and allowed him to take back his people to Sedom”.[2]

All these opinions agree on one thing: going down to Egypt was a punishment—not a necessity. And yet, God did not ordain this specific punishment for no reason. As Joseph says about his own arrival in Egypt[3] when he meets his brothers:” Indeed, you intended evil against me, [but] God designed it for good, in order to bring about what is at present to keep a great populace alive.” Clearly there must have been a good reason for the birth of the Jewish Nation to have been in Egypt. Why? Because while it may have been a punishment, it is impossible to view the very conception of the Jewish people, our coming into existence, as merely coinciding with a punishment.

This is seen most clearly when several verses later, in the Torah[4] and Nevi’im[5] refer to Egypt as the melting pot and creative furnace which brought the Jewish people into creation.

This sentiment is strongly echoed in the words of the great works of the Kabbalists. The Zohar states that if it were not for the exile of the Jews in Egypt, we would never be able to be “the share of God” and his own people[6].

Rabbi Meir Simcha of Dvinsk (1843–1926), in his magnum opus Meshech Chochmah goes on to state[7] that there was great deliberatability in God making sure that the children of Abraham ended up in Egypt.

What might be the reason for that?

Rabbi Zev Sultanovich explains: the Jewish people are the only people in the history of humankind to be born in Exile. No other nation has become a nation—as an exiled nation. Any other nation that knew exile knew of itself of a nation, and then knew exile. Not the Jewish people. The children of Israel were conceived as a nation away from their own homeland. The very onset of our existence came at a time we were a minority—a persecuted minority—and this impacts who we are to this day.

This strange birth left a profound impact on the Jewish people in two key areas, that are at the epicenter of who we are to this day: first, we are a people who were born into an imperfect situation, yearning for something better. No matter where Jews were, they always said:” next year in Jerusalem”. The Egypt experience is what enabled Jews to lift their head after the crushing defeat of the Bar-Kochva rebellion and the merciless Roman occupation and say: “next year in Jerusalem”. It is what empowered Jews when they left Spain in 1492 to go a build thriving communities in Tzefat, North Africa, and Europe. Being born into imperfection and yearning for a better world allowed Jews to shake off the ashes of Auschwitz and Birkenau, Dachau and Majdanek and to establish the state of Israel, build beautiful families, and build Jewish schools even whilst still in the DP camps. It is what inspires Torah scholars, Jewish scientists and farmers to look at this world and say: “there is a better way to be doing this.”

The second effect of coming into existence as a nation—in Exile- is the ability to be different in the face of the greatest civilizations the world has ever seen. The children of Israel have experienced first hand what it means to be different from the day we were born as a nation, something which has allowed us to defy uniformity under the most difficult circumstances the world has ever seen. This recognition of difference is expressed not only in our resisting assimilation, but also in recognition of the vulnerable[8]:” And you shall not oppress a stranger, for you know the feelings of the stranger, since you were strangers in the land of Egypt.” Being born as strangers in a strange land, is what allowed Jews to be the champions of sensitivity and to reverse the ancient human belief that might makes right and that power is to be worshiped at all costs.

Just as there are multiple reasons for every Mitzvah, there are multiple reasons for the way Hashem runs this world. On the night of Passover, we remember the Exodus from Egypt; we also remember how and why we ended up there. Remembering this allows us to have a better understanding of who we are as a Nation, and what it is that we should be in this world. Chag Kasher Ve’Sameach!


[1] Breisheet 15:8

[2] Talmud Bavli, Nedarim 32:1 :

אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים, שנאמר: “וירק את חניכיו ילידי ביתו”. ושמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקב”ה [רש”י: שהגדיל לישאל על מדותיו של הקב”ה, שאמר “במה אדע”], שנאמר: “במה אדע כי אירשנה”. ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהיכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר: “תן לי הנפש והרכוש קח לך” [ולא היה לו לעשות כן שהיה לו לגיירם].[3]


[3] Bresheet 50:20

[4] Devarim 4:20  “But the Lord took you and brought you out of the iron crucible, out of Egypt, to be a people of His possession, as of this day.”

[5] In the prayer of King Shlomo (Melachim, I chapter 8:50-51) “And forgive Your people what they have sinned against You, and all their transgressions that they have transgressed against You, and give mercy before their captors, that they may have mercy on them. For they are Your people, and Your inheritance, whom You have taken out of Egypt, from within the smelting furnace of iron.”

See also Yirmiyahu (chapter 11:3-4):” And you shall say to them, so said the Lord God of Israel; Cursed be the man who will not hearken to the words of this covenant, Which I commanded your forefathers on the day I took them out of the land of Egypt, out of the iron furnace, saying: Hearken to My voice and do them, according to all that I will command you, and you shall be to Me for a people, and I will be to you for a God.”

See further Yechezkel chapter 16 describing the birth of the Jewish people in Egypt.


תא חזי סוד הדבר, אם לא ירד אברהם למצרים ולא נצרף שם בתחילה, לא היה חלק גורלו בהקב”ה, כעין זה היה לבניו, כאשר רצה הקב”ה לעשותם עם אחד, עם שלם, ולקרבם אליו, אם לא ירדו מתחילה למצרים ולא נצרפו שם, לא היו עם אחד שלו. כעין זה אם לא ניתנה ארץ הקדש מתחילה לכנען והיו מושלים בה לא היתה הארץ חלקו וגורלו של הקב”ה… (לך קמה)

…אלא מן יום שהיו ישראל בעולם לא נודע כבוד הקב”ה חוץ מבארץ מצרים, שהיו בעבודה קשה ההיא, וצעקו לפניו, ולא נשתנו מן המנהג שלהם לעולם. ושם נבחנו אבותינו כזהב מתוך הצנור (שבכור). ועוד, שהיו רואים בכל יום כמה מכשפים, כמה מינים רעים להטעות בני אדם, ולא נטו ימין ושמאל מן הדרך, ואף על פי שלא היו יודעים כל כך בכבוד הקב”ה, אלא היו הולכים אחרי מנהגי אבותיהם. ואחר כך ראו כמה נסים וכמה גבורות, ולקחם הקב”ה לעבודתו… (קדושים פב)


[7] Meshech Chochmah Shmot 13:13

משך חכמה שמות י”ג י”ג

אמנם נראה עפ”י מה שדרשו ביתרו פ’ כ”ט אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי אנכי הגדתי למצרים שברחתם כדי שישמעו וירדפו כו’ והושעתי אתכם שנאמר ויושע ד’ והכוונה כי אין שנוי רצון אצל השי”ת רק הכל בסיבוב הסיבות ועלילות בהשגחה נפלאה וכאשר תבוא צרה לאדם וינצל ממנה בישועת השי”ת אין זה שינוי חלילה ברצונו יתברך רק היה גלוי להשי”ת שהאדם צריך לבוא להצרה ולהנצל ממנה ובפרט יציאת מצרים אשר הכנסתן למצרים היה בגזירה מוחלטת וע”ז נכרת ברית בין הבתרים עם אברהם אבינו אשר היה צריך ליתן אותם בכור הברזל לצרף אותן אשר יהיו נכנעים בטבען ומוכשרים לייגע את נפשותם וילמדו החכמות הרמות אשר התנוססו אז במצרים שהיתה הממלכה האדירה בתבל, ועוד טעמים כמוסים וגלוים לחכמת הבורא, לכן כאשר פסח ד’ על כל בכור בבני ישראל והרג כל בכור באדם ובבהמה אשר במצרים שמזה ראו ההשגחה הפרטיית ודביקות השי”ת לנבראים השומרים דרכיו וחוקיו צוה לזכרון אשר יקדישו כל בכור באדם ובבהמה ובזה נכלל גם ביאתן למצרים ע”י יוסף הבכור מרחל, וייחד את החמור לזכור את הכנסתן למצרים ע”י החמורים כמו שמבואר בפ’ מקץ וישאו שברם על חמוריהם, לרמוז שהכניסה למצרים עד היציאה היה שלשלת ארוכה סיבות שונות אשר כולם כאחד התלכדו ללמד מפעלות תמים דעים אשר הכל בהשגחה מיוחדת ומאז מאבותם הנחיל אותם השי”ת לסגולתו וקדושתם וקרבתם להשי”ת הוא מן צור חצבנו האבות, וכמו הבכור אשר הוא קדוש מאליו בטבעו כן לא פסקה ההשגחה מזרע האבות מתחילת כניסתן למצרים שעל ראשון עד יציאתם, וע”ז יורה קדוש בכור אדם ופטר חמור ודו”ק.

See also Don Yitzchak Abarbanel in his commentary to Beresheet 18:

“הרב חסדאי כתב שהביאם הקב”ה למצרים כדי להרבות שם מופתיו באופן שיתבאר להם יכולת ה’ ולא יישאר בלבם שום ספק כי הייתה ארץ מצרים מלאה כשופים. ונתברר שמה, כי פעולות ה’ לא היה על ידי כשוף כי אם בכוח היכולת הבלתי בעל תכלית, וכמו שכתוב “ולמען תספר” ונאמר “וידעת כי אני ה'”.

And Malbim to Tehillim 105:

מלבי”ם על תהלים קה טז”, עתה ספר איך קיים בריתו לתת להם את הארץ, והסבות אשר סבב לזה, כי באשר היה צריך שירדו תחלה לכור הברזל לצרפם שם בכור עוני, שעמ”ש אברהם במה אדע כי אירשנה א”ל ידוע תדע כי גר יהיה זרעך, והיה גלות מצרים הכנה אל ירושת הארץ, סבב סיבות שירדו למצרים ע”י “שקרא רעב על הארץ”, היינו שגזר הרעב והודיע גזרתו בחלום פרעה, והרעב הזה “כל מטה לחם שבר”

[8] Shemot 23:9

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in: Logo

You are commenting using your account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s